הנסיכה והצפרדע

אצלי בקליניקה אבל בלי נשיקות – הצפרדע

הנייד מצלצל. על הצג מספר לא מוכר. כשהייתי שכירה מיספרים שאינם מוכרים רמזו שבצד השני יש מישהו שרוצה למכור לי משהו. כעצמאית אני יודעת שבדרך כלל יש בצד השני מטופל שמתעניין בטיפול.

גם הם ביקרו אצלי

"שלום" אני עונה

"שלום, מדברת קרולין. אני חברה של סינדי, אהה סינדרלה. הבנתי שמאד עזרת לה – אני רוצה לקבע תור לבעלי. הוא סובל ממיגרנות"

"אשמח לעזור לו אבל האם הוא מעוניין להגיע לטיפול?

האם יודע באיזה סוג של טיפול מדובר?"

"אני כבר אסביר לו – בואי נקבע – הוא מאד עסוק – את מקבלת בימי שישי אחר הצהריים?"

"לא, אני מקבלת רק בימים א' עד ה' – ובכל מקרה על מנת שהטיפול יהיה אפקטיבי אני מאד ממליצה שהוא ייצור קשר ויבין במה מדובר כי אחרת, מניסיוני, זה פשוט לא הולך אם לא באים מתוך צורך אלא כי "אמרו לי" ללכת – חלק מהטיפול זה המודעות לצורך לקבל טיפול".

"אבל הוא מאד עסוק וגם לא כל כך מקשיב לי….." – ענתה.

"אני מבינה שאת מאד רוצה לעזור לו אבל זה לא מספיק. אני לא סתם מתעקשת שהוא ייצור קשר. זה לטובת הטיפול והצלחתו".

"טוב" – אמרה ואכזבה ניכרה מעט בקולה. "נהיה בקשר".

שבוע עבר.שוב הנייד מצלצל ושוב קרולין על הקו.

"טל, זו קרולין, פרדי בעלי על ידי – את יכולה לדבר איתו עכשיו?"

"שלום, מדבר פרדי" נשמע קול גברי בצד השני.

"כן, איך אוכל לעזור לך?"

"אשתי אמרה שאולי את תוכלי לעזור לי. אני סובל ממיגרנות"

"כן, אני יכולה בהחלט לעזור לך. אשמח להסביר לך איך כדי שתוכל להחליט אם זה סוג הטיפול שמתאים לך".

חוסר סבלנות נשמע מהצד השני.

"טוב, טוב – בסדר – מה יש כבר להסביר. מתי אני יכול לבוא?"

כעבור יומיים פרדי התייצב אצלי בקליניקה. קומתו נמוכה, עיניו בולטות. גם בחליפתו הירוקה הוא נראה מהודר, אלגנטי ומשדר יוקרה. בידו ענודת שעון הרולקס החזיק סמארטפון חדשני ועל השולחן הניח מחזיק מפתחות של רכב יוקרתי. הא הדיף ריח של בושם והיה מגולח למשעי.

"האם אני יכולה לטפל בך" שאלתי….מבטו חסר הסבלנות אותת לי שכנראה כן. התחלתי מיד ללא הסברים מפורטים.

סרקתי ומיד עלה לי נושא של כעסים (סריקה אינטואיטיבית היא אחד מהכלים שבהם אני משתמשת בטיפול).

שיתפתי אותו ושאלתי אותו מה מכעיס אותו.

"מה לא מכעיס אותי" ענה "בעיקר אשתי, היא חושבת שהיא קנתה אותי עם הכסף שלה. היא לא מבינה שאם לא אני בתמונה, אבא שלה כבר מזמן היה פושט רגל"

לפתע נאנח.

"הכל נשאר ביננו, נכון? אני מספר לך דברים שאף פעם לא סיפרתי לאישתי"

"ברור, אתה יכול להרגיש חופשי לשתף בכל מה שעולה בדעתך. שום דבר לא יוצא מהחדר הזה"

פרדי התחיל לספר כיצד הוא ואשתו הכירו.

"את קרולין פגשתי במסיבה בוילה בכפר שמריהו – נפלה לה טבעת לתוך בריכת הדגים – אף אחד לא רצה לעזור לה ואני הייתי היחיד שהסכים לקפוץ פנימה ולהביא לה את הטבעת. הבנתי שיש לי פה הזדמנות. לפני שקפצתי למים המטונפים הוצאתי ממנה הסכמה לדייט אם אביא לה את הטבעת. היא הסכימה כי היתה בלחץ אבל ממש לא התכוונה לזה. לא ויתרתי, נדבקתי אליה כל הערב ואין לי מושג עד היום איך הסכימה לתת לי את מספר הטלפון ולהפגש.

מאז לא עזבתי אותה. הייתי בא אליה הביתה. התחבבתי על ההורים שלה. אבא שלה מיד קלט שיש לי ראש לעסקים ושאני איש מכירות חלקלק שיודע למכור קרח לאסקימוסים והעדיף אותי על כל הגברים יפי התואר והטיפשים שעד אז הלכה איתם. הוא הכניס אותי לעסקים שלו ודי לחץ לכיוון חתונה. קרולין, שהיתה תמיד הנסיכה המפונקת של אבא שלה הבינה שאם תלך נגדו ייגמרו הפינוקים ומפה לשם מצאנו עצמנו מתחת לחופה."

"אז מה מכעיס"

"מכעיס שהיא מתנהגת כאילו קנתה את נשמתי. יודעת שמילה אחת ממנה ואבוש המתוק שלה סוגר את הברז"

"ואז מה?"

"מה זאת אומרת…… הם כבר ידאגו שאשאר בלי פרוטה. אין לי סיכוי נגדם"

"מה מפחיד בזה?"

"מה מפחיד בזה? את נורמלית? – לא ישאר לי כלום"

"ואז?"

"לא מסוגל לחשוב על זה אפילו, זה הסיוט הכי גדול שלי"

"מאיפה אתה מכיר את זה?"

"כשהייתי ילד אבא שלי פשט את הרגל. היה לו מפעל יהלומים. היה לנו הכל. כילד היו לי את כל המותגים, כל המשחקים, נסיעות לחו"ל פעמיים בשנה. גרנו באזור מבוסס. הייתי ילד שמנת מפונק ונהנתן. ויום אחד הכל הלך. הייתי צריך לעבור דירה. פתאם החברים שלי היו אחרים. שנאתי אותם. שנאתי את אבא שלי שלא השכיל לשמור על מה שהיה לו. הייתי מלא שנאה לכל העולם ויריתי חיצים לכל עבר. בנוסף גם גיל ההתבגרות לא היטיב עימי. נחשבתי מכוער, כזה שאף אחד לא מתייחס אליו, עם קול מוזר ועיניים בולטות. הילדים קראו לי פרדי הצפרדע. הפכתי ממורמר ומגעיל לכל מי שהיה בסביבתי. כך הייתי כשקרולין פגשה אותי."

"מה למדת מההתנסות הזאת שלך כילד?"

"שאני חייב שיהיה לי תמיד כסף. שמי שאין לו כסף, החיים שלו נהרסים והוא לא יכול להצליח. למדתי איך להיות במקומות הנכונים ולטפס למעלה"

"איזה דבר טוב למדת על עצמך מההתנסות הזו?"

"שאני חרוץ. שאני יודע לנצל הזדמנויות. שיש לי טביעת עין טובה. למדתי להיות איש עסקים ממולח ומצליחן"

בדקתי ואכן נמצא שיש לפרדי את האמונה "אני לומד להיות מצליחן באמצעות הפחד מכישלון כלכלי"

וגם "רק כשאני כועס אני יכול להצליח"

הסברתי לו שהפחד להשאר חסר כל מנהל אותו. שהכעסים הם ה"דלק" של ההצלחה. רק כשהוא כועס, ממורמר ומרגיש מושפל הוא מניע עצמו להצלחה.

"האם אתה מוכן שנלמד את תת המודע שלך שאתה יכול להצליח מבלי לפחד להכשל ומבלי להיות מנוהל על ידי כעסים"

"מה זאת אומרת? איך? הוקוס פוקוס? לא מאמין בשטויות האלה"

"האם אתה מוכן שנלמד אותך עם הספק שיש לך? שבכל יום שעובר אתה מוכן להאמין יותר שזה אפשרי?"

"בסדר. שיהיה. הבטחתי לקרולין שאהיה ילד טוב"

"ולעצמך?"

הוא הסתכל עלי במבט שואל

"האם זה בסדר שנלמד את תת המודע שלך שאתה יודע מה זה אומר ואיך זה מרגיש לאהוב את עצמך. להרגיש אהוב ורצוי. מבלי לחוש מרמור ותחושת דחיה מאחרים. לראות את היופי הפנימי והחיצוני שבך. ומהמקום הזה להאמין שאתה יכול להיות נאהב ובפרט על ידי קרולין"

"כן" – לחש

הטמעתי את הלמידות

משהו נרגע בו

הוא הסתכל עלי בפליאה ושאל "מה עשית לי?" אני מרגיש כאילו היה בתוכי קומפרסור שהשתתק. פתאם אני מאד רגוע"

"נזכרתי במשהו" הוא אמר "זה מה שקרולין שלחה לי הבוקר"

הוא הוציא את הטלפון

"פרדוש שלי – לכבוד יום הנישואין שלנו אני נותנת לך טיפול שבו תוכל לראות כמה אתה יפה"

"חשבתי שהיא לועגת לי. אולי היא באמת אוהבת אותי ואני פשוט לא יכולתי לראות את זה קודם. מרגיש כאילו שוב נתנה לי נשיקה שהפכה אותי מצפרדע לנסיך"

"מה עם הראש?" שאלתי

"עם מה?"

"הראש? כאב לך הראש?"

"באמת? לא זוכר….."

גלול כלפי מעלה