מיד גוננו עלי. הייתי חסרת ביטחון. גם היום אני כזו – מרגישה שברירית ולא חזקה. אני רגישה להמון דברים. את יודעת שבזכות הרגישות שלי הכרתי את מי שהיום בעלי?"
"מה זאת אומרת?"
"שנינו ממשפחות מאד אמידות ונחשבות במשק. גדלנו כמו נסיכים. בתים מפוארים. בתי ספר בחו"ל. הכי כפית של זהב שאת יכולה לחשוב מרגע הלידה. למשפחה של בעלי (וכאן נקבה בשם מאד ידוע של משרד עורכי דין גדול ומוביל בארץ) היה מאד חשוב עם מי יתחתן. ולא נעים לספר אבל אמא של בעלי ממש עשתה מבחנים לכל החברות שלו, בעיקר פחדה שיתחתנו איתו בגלל כסף . הוא בחור מקסים. מאד קל ליפול בקסמיו. ולהורים שלו היה חשוב לבדוק בציציות של כל מי שיצאה איתו כדי לוודא שאין כוונות נסתרות מאחורי הקשר."
"איך הם בדקו?"
"מאד פשוט" – צחקה -"הם הניחו שרק מי שבאה בעצמה מבית מבוסס לא תרצה אותו בגלל הכסף וגם שמי שגדלה בבית מפנק ועתיר מותרות לא תוכל לסבול משהו ברמה נחותה יותר"
"בקיצור, כל פעם שבאתי נתנו לי את המיטה הכי לא נוחה. עם המצעים הכי מגרדים והמגבות הכי קשות. היו ככה בקטנה, מרעים את התנאים וראו איך אני מיד מזהה מתי הבדים איכותיים, מבחינה בדקויות של אכול גורמה, מכירה את כל נימוסי השולחן, בכל זאת שנים בחול בין דיפלומטים עשו את שלהם, מבינה במותגי היוקרה…. בקיצור, פרינססה כמו הבן שלהם"
"וכך, אחרי שעברתי את מבחני הקבלה התקבלתי והפכתי כמו לבת – ואני חלק מהמשפחה ומהעסק המשפחתי"
"ממה שאת אומרת את ממש בת"
"אין להם בנות. רק בנים. הם ממש רואים בי בת – מפנקים אותי ומגוננים עלי ומעניקים לי תשומת לב של נסיכה"
"איפה זה בעיקר מפריע לך?"
"אני לא באמת צריכה להוכיח את עצמי. בעיקר בעבודה. זה מפריע לי. מרגישה פחות מקצועית. פחות מאותגרת. יש במשרד עורכת דין נוספת. לא מהמשפחה. היא מקבלת את כל התיקים המסובכים. אני מרגישה שלא סומכים עלי. שלא באמת היו בוחרים בי אם לא הייתי הכלה שלהם".

"בואי נבדוק עוד משהו"